מבזקי חדשות

22 פצעים בגופ(ת) התיאטרון הישראלי שהדור הצעיר צריך לרפא 

כל האמור להלן הנו בגדר סאטירה בלבד.

אין לייחס לנאמר בו משמעויות העלולות לסגור בפניי דלתות. 

אסוציאטיביאין לי מה לכתוב אין לי מה לכתוב אין לי מה לכתוב אני כותב שאין לי מה לכתוב והמקשים משמיעים מן תקתוק עדין טפטוף גשם שנשמע דרך הקיר אולי כמו שאסירים שומעים גשם זה מתקשר לעסקת השבויים אפשר לבקש ממנחה טוק-שואו לכתוב על זה מחזה לתיאטרון הקאמרי אין לי מה לכתוב ונקרא לו פרספונה גם היא שבויה בארץ זרה שחוזרת ונדמה שאביב אך ברגע אחד אמא מגלה שפרספונה בעצם שבה אל השאול טוב בערך תראו איך זרחה ההשראה בלי מאמץ באפיפניה אמנותית הוי כמה רומנטי באמת אמרו לי פעם תכתוב מה שיוצא כך תכה בך המוזה אל תשים לב למבנה צורה מסורת חידוש זו פלצנות אקדמאית פשוט לכתוב בלי לחשוב ואני הרי מומחה בזה  

בלי התנועות E, I, O, Uהבמה בַּממלכה כנען פחדה: עמל על שפה חדשה לַבמה? חבל על המאמץ, הקהל סכל. פעם אחר פעם ההצגה כאן דמתה לַהצגה שם, עד זרא. צרה. אבל השפה – כר רחב, קרקע רבת-יָרָק! סלסלת השפה מַלאה עד שפתה! פן חדש כאן, פן חדש שם, רב המצע לַהמצאה – רק שלח היד, גע! קח!הידעת? הצייד החכם התר אחר השפה, ראה: יער המבע נעשה עב וַרב. השתקן נעשה דברן. מה דעתך, הבמה חרשה אדמת השפה עד נתנה האדמה כלל מתנתה?קדחת! הזיית שווא.היהב פג.   

ג'יברישפִּיפִּי צִימֵס, תִּשְתַּזְנִי, מַקְלוּפַה צְחֵרַה! מַח הזמן לגַלְרָבִּים גוֹפְנִים וחַשְדַנְשִים! עוֹנֶטֶת את הסִיטְצֵ'ר עם הגְּרָחְנִינִים העוֹצְפֵרִים וזוֹרֶשֶת כל פָּחִיץ בפני הלוֹקְסִידוֹן הגַּלְרָבִּי, זה ממש טַרְצִיף. צריך גם לדעת לְגַבְלֵק, לִפְסוֹר אָדִידִה, לא להיות קִלְזֶמֶת עֵרשָצִית שמְחַסֶסֶת את התָּקְרַלְבּוּטָה. תחי הגּוֹפְנִילִיוּת, הידד לטוּשְפִּישְית!   

דיאלוגהאישה: מציעה שנדבר.השיפוצניק: מוסכם.האישה: מתנדבת להתחיל.השיפוצניק: לא תופרעי.האישה: אני מודה לך. [מדליקה סיגריה] מתחילה לספר: אבא היה נהג בוורשה, אמר שהייתי תאונה. זה היה סוד. רציתי לברוח ממנו ולכן עליתי לארץ. [לוקחת שכטה] במלחמת ששת הימים הייתי זונה בדרום, אבל על פי הוראה מהמאדאם נמלטתי מכל הלקוחות רגע אחרי שהתחלתי לחשוף את הגוף. סטריפטיז זמני, זה היה אז שם המשחק. [לוקחת שכטה] אחרי מלחמת ששת הימים שקעתי בבוץ ולא חשבתי שאצא לעולם [לוקחת שכטה].השיפוצניק: [שותה תה] אני נזכר בתיאוריית ההתקשרות של ג'ון איינסוורת'. אם היא תפורט אולי תובן לך המשמעות של מעשייך: הצטמחה בך תשוקה לברוח מאבא בתור ילדה, וכל חייך הבוגרים כזונה נמשכה הבריחה מגברים.האישה: אה. אני רוצה לספר לך עוד סוד מפעם [מדליקה סיגריה].  

הערת שוליים1הערות:1 בתיאטרון הפרינג'1 יש דווקא כמה יוצרים מפתיעים ומשמחים2 החורגים מההכללות בטור זה. הערות:1 השם מקושר לתיאטרון אלטרנטיבי או תיאטרון שוליים.2 מפאת חוסר נוכחותו של הכותב בהצגות פרינג' בעת האחרונה,1,2 לא יצוינו שמות יוצרים לדוגמא.  הערות1 "העת האחרונה" הוא צירוף יחסי וגמיש.2 מתי ראיתם לאחרונה הצגת פרינג'? מתי שלחתם את הוריכם להצגת פרינג'?1 מתי חבריכם שאינם מתחום התיאטרון ראו הצגת פרינג'?2 הערות1 "עקר בית" זה לא פרינג'.2 יכול להיות שאנחנו הסיבה לבעיה.1 הערות:1 תשאלו אנשים ברחוב מה זה "היי יפה", שלא לדבר על "קרוב" או "נוצר".  

וירוסבכל פעם שאני מנסה להקליד את האות השמינית, כלומר עדנהמזיא, מופיע על המסך, מסיבה הנותרת נשגבת מבינתי, שם של מענתגובזאי, ממבקרהמדינהזה או ששמואלוילוז'ניקן. כמה אמנוןלוישוד. שערו בנפשכם מה מרה הייתה הפתעתי כשניסיתי לכתוב על "נפוליון יהודהלויי או מת!" של אלוני, שמתחנן להיות מוצג; או כמה נתעצבתי למצוא שעל אף תאוותי לראות קצת יותר מולייר, לורקה או אייסכילוס – במקום  "הרופא בעל כורשלמהבראבאו", "נטעגרטיתונת הדמים" ו"נוטות הגפןבלאדיסד" מצאתי על המסך רק קטסטרופה, ולא של בקט. כנראה צריך להציג יותר דרמה ישראלית אויאלוהיםדשה, כי יותר מדי קלאסיקה ברפרטואר זה באמת אמירפייגוטמן'.   

זיכרון ילדותהייתי קטן... דיברתי הרבה... אבא... רצה שקט, אז תום לקח אותי לתיאטרון של ילדים... היו שם צבע ואור... ומוסיקה... מוסיקה!... וניחוח של קסם, נראה לי. תום ואני צפינו, אני תמיד בשקיקה... יכול להיות... גם הוא. ישבתי בדממה... לא הייתי פטפטן... זה היה, בסך הכל – של ילדים, אבל הספיק!... באותה העת. קרה שגדלתי, אבל המשכנו ללכת... תיאטרון של אנשים... גם שם היה תום. יום אחד הוא הפסיק... אני באתי והוא – לא...! בגלל שדיברתי יותר מדי... או שגדלתי... אולי... או שהתיאטרון הזדקן... מאז... כשאני בא לתיאטרון – תום כבר אין שם...  

חריזה ומשקללִבְשוּ חג, כי אביב מחֲזות-הזמר שוב הֵהֵל!אִמרוּ שִיר, בבמות שוב מקטרים להם כְּאַז!אמנם גם מקטר אני, אך כלל לא אצטהל:ממה שלְפָנים נראה מתוק – יצא העַז. "ניסן נתיב" הציעו זונדהיים – כּך! מלאוּ גבורה!אך לא לימדום כיצד בתיאטרון שומה לשיר.ב"בית-צבי", לִמגינת לבי, זו גם צרה צרורה:נכון, יש רוב זמירים, אך אין שחקן אחד כשיר.אומַר זאת במדויק לבל אחטא, לבל אפריז;אחרי ככלות הכל קִצְפִּי שום רז אינו חושף:ברי כי דרמה אַין בבדיחה ששמה הוא "גריז"!היש חזיון מביך יותר? אכן, ישנו "יוסף".      

טוקבקים

1.       חתיכת שמאלני כפוי טובה פלוץ אליטיסט (לת)הראשון, ראשון לציון (19.7.08)

2.       למה בכעס? דווקא עושים עבודה נהדרת. ראיתם "הלהקה"? (לת)דליה שאכפת לה, רעננה (19.7.08)

3.       ל-2 את צודקת גם ככה התיאטרון בקשיים למה לדרוש יותר וסתם להגביה ציפיות (לת)חיים פסיק, חולון (19.7.08)

4.       יש גם איכות, הנה מעלים את "עלמה ורות" של לוין (לת)אחד שמבין, רמת-השרון (19.7.08)

5.       גם אני עם 2 צריך להסתפק במה שיש ולא להתלונן (לת)ג'ינג'י חתיך, ת"א (19.7.08)

6.       א*ך yופר שכט7 לא 2תיxטר!ן הוא wחקן 100מם!!!!!!1 (לת)שלי החמישית, הרצליה (פיתוח) (19.7.08)

7.       במקום להחליט בשבילם ולהכתיב תן להם לבד הם יודעים איך עושים תיאטרון (לת)אוהב במה אמיתי, תיאטרלנד (19.7.08)

8.       "המפיקים" ב"קאמרי" – עדיין רץ! (לת)נעם סמל, ת"א (19.7.08)  

ידיעון שנת הלימודים תשע"בבמגמה להשפיע על תרבות חקר התיאטרון, מציע המסלול לתיאטרון עיוני בחוג לספרות תכנית לימודים חדשה, שנועדה לפתח חוקרים עצמאיים. הלימודים כוללים שפע קורסים עיוניים המקנים ידע תיאורטי, וכן מגוון קורסים תיאורטיים המקנים ידע עיוני. בתחום המעשי, מוצעת התנסות יצירתית בכתיבת מאמרים, כמו גם התנסות מקצועית בביצוע הרצאות מן הקורפוס הקלאסי והמודרני בכנסים בינלאומיים, לשם פיתוח יכולות מבע אישיות. בוגרי המגמה יוכלו להשתלב באקדמיה בהתאם להיצע התקנים. * בכל שבוע תוצג בספרייה הסרטה של הצגה.      

כֶּפֶלָשוֹן: כתיב שונה, הגייה זהה 

1.   

לְאַן? שְעַת תֵּה!  

הַתְרָעוֹת? אֵין דָּבָר, לְבַד מִלֵּא.                                       

שוֹנָה, מַה?                                                                    

כְּפוּ לַעַז או שֵד,                                                            

וּבְשָאוֹל אֶצֶל צִי בּוּר, רְעַד!                                             

עוֹד אוֹת – ואַאֲחר את המָגַּע – – –                                  

עַתה דָעַךְ...!                                                                 

הוֹרֵיהם עָמְדוּ שָנִים.                                                        

2.

לְאַנְשֵי התֵּיאַטְראוֹת אֵין דָּבָר,לְבַד מִלְשוֹנָם הכְּפוּלה:הַזּוֹ,שְדוּבְשָהּ עוֹלֵץ אל צִיבּוּר הדּוֹדוֹתוְהאֲחֶרֶת,המָּגָּעַת עד אֲחוֹרֵיהֵםהַמְּדוּשָנִים.  

ליפוגרמה: ללא האות שבין ו' לבין ח'ובכן – עניין של מה בכך, ליצור ללא שימוש באות ההיא. בסך-הכל כרוכה בכך פרידה משלוש האחיות החולמות את מוסקבה, ששֵּם בֵּיתָן לא יחמיץ עוד בשפתינו; אם דרוש שגילדנשטרן יחדל להיות אחד-מִצֶּמֶד – הרי ממילא שותפו יָתֶּר בעלילה; וכן עדיף, שנוותר מתוך הכרח על קלישאת "כל העולם במה", וישקוט אַרְדֶּן מעט; גם מנוחה תבוא להֶדְוִיג ולגְרֵגֵרס – אולי סוף סוף יֵצאו לָפוּש, יראו חִנָּם של פיוֹרְדִים; אף לא נפסיד אם בחלקם של מיכאל וקונסטנטין לא תִּפּוֹל במה (הן לוין הרבה מוצג); ואת כותבם של "השחורים" ו"המשרתות" אין איש מבין, וטוב שנסלקו. נמצאנו למדים, שאין כל סירוס בהיותנו נטולי-אות: למעשה, מיטיבה המדינה עִמָנוּ כשלא שָֹמִים עלינו את האות השביעית.      

מצא את ההבדליםלרגל חופשת הקיץ יצאו אמא אודליה ואבא בני לטיול בחוף-הים, בחברת הדוד הטוב רם. בעודם בונים בחדווה ובגיל ארמון בחול, ומתעלמים להנאתם מן החשיבות והחד-פעמיות-כמעט של מעשיהם, הבחינו פתע – אבוי! – כי תיאטרון, התינוק המתקתק עליו הופקדו כשמרטפים, אבד.אנא, ילדים, צבעו את הציור בגוונים עליזים ורק את הנעלם השאירו בלבן. את התשובות שלחו למערכת "הבימה", ת.ד. 222, תל-אביב, 61001.  

נביא-זעם ניהיליסטאנשים לא מבינים שיט בדרמה, כל קוקסינל ששיחק פעם עץ במתנ"ס ברמלה נהיה לי במאי! מה שמציג היום זה זבל ואפילו אנ'לא צריך לנמק, זה פאקינג ברור! שֶקֶל אנ'לא משלם לחבורת אימפוטנטים שקוראים לעצמם עאלק "הצגה"! והכי זין?! שכולם יודעים שחרא ואפ'חד לא מזיז ת'תחת שלו! מתי שמישהו יחליט שיש לו שני ביצים, יקח ת'עניינים בידיים'שלו, יפסיק רק לדבר, יתעורר ויצא לרחובות למהפכה – אז אני יבוא לתיאטרון, עד אז אני יוֹשֵן במזגן!  

סימני פיסוקמדוע, פסיק אם יורשה לי, פסיק מרבים שחקני-מקף קטן-תיאטרון להסביר את פעולות הדמות (פתח סוגריים או לדגמן את מצבה סגור סוגריים) סימן שאלה? הרי הכל טמון בטקסט מקף גדול – יש רק לדעת כיצד לפענח את סימניו נכונה – מקף גדול ואין כל צורך, פסיק לטעמי, פסיק ביתר-מקף קטן-הדגשה סימן קריאה! חבל נקודותיים מקף קטן פתח סוגריים :-(   

ערבוב אותיות (אנאגרם: אותן אותיות בכל שורה)ויֻבְהַר – העִקר שלא תגידו "הכִּחֲשוּ לנו?!": מהשנהוג לעשות – וכה מבריק! – הוא להחדירהעתקה של השלאגר הנוכחי מברודווי.  

פלינדרוםאַל רַחֵם לְאֵלֶּה! רוּחַ אַתְרוּ! סֶמֶל רוֹעַ-טִבָם – נִווּן: מָבַּט עִוֵּר, לַמָסוֹרֶת (אַחוֹרָה) – לֹא, לַמָחָר – לֹא.  

ציטוט"אולי תבחרו לבגרות קטעים מתוך סרטים? מחזות זה כל כך משעמם."מורה לתיאטרון,לתלמידי כיתה י"א במגמת תיאטרון שנחשבה פעם מהטובות במרכז  

קיום ויחידותהגדרה: תהי  סדרת הדמויות של שחקן. נאמר ש-t הוא גבול הסדרה, אם לכל קטן כרצוננו קיים , כך שלכל  מתקיים: . במקרה זה נסמן: .כלומר: עד יש מספר אינדקסים סופי, ולכן נוכל לבחור סביבה – קטנה כרצוננו – ועדיין כמעט כל הדמויות תהיינה בתוך סביבה זו של t (דהיינו, קרובות מאוד לטייפקאסט). משפט המנעד המינימלי: יהי שחקן בתיאטרון הרפטוארי ותהי  סדרת דמויותיו; אזי קיים t שהוא גבול הסדרה, ו-t זה הוא יחיד. ניסוח פורמלי: , באשר . הוכחה: יהי  שחקן: . כיוון שהתיאטרון הרפרטוארי הוא מרחב מֵת-רִי (metric), וקבוצת השחקנים היא קבוצה קומפקטית (היינו, סגורה וחסומה) –  אזי לפי משפט בולצאנו-ויירשטראס, לסדרה  יש תת-סדרה מתכנסת. בנוסף, כיוון שמחיית השחקן בארץ כרוכה ברוב מכאוב וקושי, הרי סדרת הדמויות של  היא סדרת קושי (Cauchy). כיוון שיש לה תת-סדרה מתכנסת הריהי עצמה מתכנסת. במלים אחרות, הגבול t קיים.            נניח בשלילה שהגבול t אינו יחיד, אזי קיים גבול נוסף: . נסמן את המרחק |t*-t| ב- . כעת, t גבול ולכן קיים  כך שלכל  מתקיים: . גם t* גבול ולכן קיים  כך שלכל  מתקיים: . נבחר  ונקבל על פי אי שוויון המשולש:כלומר  ולכן  t* = t. מש"ל (מכאן נובע, אגב, ).  

שגיעות קתיבהִפְחוּ בָּם וְעִפְכוּ בָּם, וּכְחוֹל שֶׁתַּרְבּוּ לעֲסוֹת קֵן, תִּתחַבֵרנַע בִּמְלוֹ אִצְבּוֹן חוּמְרַטָן קוֹל התָּעוּיוֹט בְּחִטְבֵיהם. וְרַבּוּ עַשִּיבּוּשִים, אַד דוֹמה קִיא מאוֹלָם לוֹ לָמְדוּ עֵט מְלֶחֶת-קְטִיבָתָם, וטַוֵוי-מְשָׁדָהּ – רזים זרים לָאֵם. טַחַת עֵתָם נִחְטָב הטֵאַתְרוֹן לִיוֹת מַרְקוֹלֶת של עוֹפְנָע, וְאֵם – בִּמְקוֹם לְאַרְבִּיטְס טוֹרָה ולְאַשִׁיב סורר נוֹשַה לְסוּרוֹ – מַפְתִּירִים עַמְלָצוֹת אַל מִמְקָר בְּדוּחַנִים של שוּק. מה בֶּצַה בְּקֶלֶב-שמירַע שעֵינו נוֹשֵח ועַף עֵינו נוֹבֵאַךְ – וְהמָמְלחָה פְּרוּטְסָה? הָכֵן, חוֹסְפִים מִשְגֵּי-קְטָבָם, עֵין אֵם מְבַכְּרֵי-טֵאַתְרוֹן.               

תרשים זרימהבפעם הבאה נתחיל לשוחח על דברים לעומקם. גם על אוּלִיפּוֹ.

חיפוש

כניסה לאתר

יצירת חשבון
שכחת שם משתמש או סיסמה?

קישורים

זכויות יוצרים

Creative Commons License
This Work is licensed under a Creative Commons Attribution 2.5 Israel License.


דף הבית
מרד המשרתות ע"פ ז'אן ז'נה בסוזן דלאל

תרגום, עיבוד ובימוי: אנדרי סקוברב

צלם: קובי מרקורי"המשרתות"  - הוא מחזהו הראשון של ז'אן ז'נה - אשר נכתב בהשראת מעשה רצח אמיתי. שזעזע את צרפת של שנות השלושים: שתי אחיות שקבלו מחסה מידי גברת עשירה, רוצחות באכזריות אותה ואת בתה. במחזה שתי הנערות המשרתות ממחיזות מדי ערב, כאשר הגברת יוצאת לבלות, את היחסים המעורערים שהן מנהלות עמה. בתוך כך הן מתכננות את הרצח שלה.
ז'נה ביקש כי המחזה יישוחק על ידי גברים, ונהוג לחשוב כי ז'נה, שהיה בעצמו הומוסקסואל התכוון לרמז בכך על העולם האישי שלו.

הבמאי אנדריי סקוברב בחר דווקא שלוש שחקניות. צעירות ויפות, הן ממחישות את הקונפליקט שבין היופי הנשי לברוטליות של הפשע.

סקוברב הקים את "מאסטרוק - מעבדות משחק" לפני כשנה כמפעל לחקר המשחק בתיאטרון. "מרד המשרתות" היא הפקתו השנייה (הקודמת - "התמונה" מאת יוג'ין יונסקו). בעבודתו הנוכחית הוא שואף להבין מה עומד מאחורי הרצח.

"איני מצדיק לרגע רצח, אך אני שואף להבין את העמדה שלא נקרא בתקשורת, העמדה המספרת כיצד שתי נערות, בנות לוויה של גברת עשירה, שקיבלו ממנה את כל צרכיהן החומריים, הגיעו למבוי סתום, שהמוצא היחידי ממנו - על פי תפישתן - הוא רצח. אני רואה קשר למקרי רצח אכזריים שקרו בישראל בשנים האחרונות, בתקשורת פתחון הפה ניתן לקרבן ועמדתו מוצגת כצודקת מעל לכל ספק. אני מחפש את המבט הפיכח, את המבט החוקר, הלא מגמתי, גם את המבט של הצד האחר, זה שנראה לנו אפל...."

סקוברב, בן למשפחת אמנים, למד באקדמיה למשחק בברית המועצות, ואחרי שעלה לישראל המשיך ללמוד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. בנקודה מסוימת, הוא הרגיש שהדרך אינה מספקת ועשה פנייה חדה לתחום התוכנה והמחשבים. אחרי שהתבסס, החליט להקים מסגרת תיאטרון משלו, בה הוא שואף לחקירה של האמת האמנותית והבימתית.

"אני שואף לכך שהצופים יהיו שותפים לתהליך החיפוש אחר התשובות, ממנו תנבע הזדהות עם הדמויות שתוביל אותם לחוויה אמנותית מובהקת. אני מקווה כי חוויה זו תחולל שינוי בהשקפתם. העיסוק שלנו בתיאטרון שואף גם להיות בעל ערך מוסרי מעבר לביטוי האמנותי."

מסטרוק מעבדות משחק – תיאטרון אבסורד

כנרת אריאלי – קלייר, עדי חורש – סולאנז', אביטל לדנר – מאדם

מרד המשרתות, על פי ז'אן ז'אנה (1949)
אולם ירושלמי, מרכז סוזן דלל, נווה צדק, רח' יחיאלי 6, תל אביב
  19/08/10 , 15/07/10
כל ההצגות תתקיימנה בשעה 20:30 
להזמנות: 077-4605650 או קופות: 03-5105656

 

עודכן לאחרונה ב שני, 14 יוני 2010 08:02
 
"חבל שהמחבר לא כאן כדי לכוון אותנו" - ביקורת על "הטענה של דון קיחוטה" בתיאטרון הרצליה PDF גרסת הדפסה דואר אלקטרוני
מאת גילית הולס   
חמישי, 18 דצמבר 2008 07:20

כתב העת "תיאטרון" בעריכת גד קינר וחיים נגיד עומד לפתוח מדור ביקורות, החל מהגיליון הקרוב. בין השאר, המדור יאפשר הזדמנות מעניינת לקרוא - על אותה הצגה - ביקורות שהגישו גדולים כפרופ' שמעון לוי וקטנים כעבדתכם הנאמנה (סטודנטית בחוג לתיאטרון באוניב' תל אביב). לסקרנים, להלן התרומה הצנועה שלי למדור הקרוב, שיעסוק בהצגה החדשה והמאוד מעניינת של אופירה הניג, "הטענה של דון קיחוטה".

 

"חבל שהמחבר לא כאן כדי לכוון אותנו"

 

          העיבוד לתיאטרון של "דון קיחוטה" נראה מתבקש מאליו. מה יכול להיות טבעי יותר מאשר לתעל את יצירת המופת של מיגל דה סרוואנטס, המטיילת על הגבול בין מציאות לבדיון, ישירות אל המדיום שמשחקי מציאות-בדיון הם לחם חוקו? בכל זאת, ביקור בהצגה החדשה והמעניינת של אנסמבל התיאטרון הרצליה – "הטענה של דון קיחוטה" מאת גלעד עברון ובבימוי אופירה הניג – מעלה כמה שאלות באשר לפוטנציאל הגלום בעיבוד כזה.

 

         
האתגר העומד בפני כל מעבר מספרות למדיום חזותי הוא שאלת המימוש. בתיאטרון, תמיד אורבת סכנת פער מאכזב בין התמונה העשירה שצייר הקורא בעיני רוחו, לבין זו הניתנת למימוש באמצעים בימתיים. ברם, ההצגה של הניג אמורה לדלג בקלילות מעל המשוכה הזו, שהרי כוח יצירתו של סרוואנטס טמון בפער דומה, זה שבין חזיונותיו מעוררי ההשראה של דון קיחוטה (שלום שמואלוב), לבין ה"מציאות" המדווחת בידי סאנצ'ו פאנסה (מוטי כץ). ובאמת, במידה רבה, הניג משכילה להשתמש בפערי המציאות-בדיון שמציע הניגוד פאנסה-קיחוטה, תוך החלתם על עולם האמנות והבמה. "טול קורה מבין עיניך, סאנצ'ו," מפציר האביר בנושא כליו, תוך שהוא דוחק גם בקהל להתאמץ ולראות את המציאות מבעד לעיניו: "המנהיג של המחנה, ממש שם לפניך". וסאנצ'ו מצמצם עיניים, משתדל, מתגייס בכל לבו למלחמה על טחנות הרוח, שהיא גם מלחמתו הנצחית של התיאטרון.

 

         
אל מול הרצון הטוב של סאנצ'ו ושלנו, המבקשים באמת ובתמים להאמין בדון קיחוטה, ניצבת חומה גבוהה של מכשולים. עברון עיבד לבמה לא את החלק הראשון והמוכר של הרומן, אלא את חלקו השני והמורכב יותר. בחלק זה, בהברקה מטא-ספרותית, הכיל הסופר את עצמו ואת יצירתו בתוך העלילה, כך שקיחוטה ופאנסה מודעים להיותם דמויות בספר מצליח. עתה, עליהם להוכיח שדמויותיהם "במציאות" אינן נופלות מן הייצוג הספרותי ולהפריך את השמועות המרושעות אודות דולסיניאה (כי "בספר פקפקו אם היא קיימת בכלל"). באופן פרדוקסלי, דווקא המאמץ המוגזם שלהם להוכחת מהימנות עלילות הכרך הראשון נוטע בנו ובדמויות הכרך השני ספקות ופקפוקים.    

 

         
הספקנות הנובעת מן הבחירה בטקסט של הכרך השני מוגברת באמצעות השפה הבימתית שיצרו הבמאית וצוות המעצבים (תפאורה: איתן לוי, תלבושות: נעה וידמן, תאורה: פליס רוס), שפה שמבוססת על הצבת אשליות ופירוקן. כך, טחנת רוח ממומשת כאפקט תאורה ומייד אחר כך נחשף "במערומיו" מאוורר התקרה שייצר את האפקט (וזהו בעצם מאוורר שמתחפש לטחנה שמחופשת לענק). שאגת אריה מתבררת כשחקן – יורם יוספסברג – השואג אל תוך מיקרופון ; שמלה מרחפת באוויר מתקרבת ומגלה את החוטים הקושרים אותה לתקרה. אין קסם, רק תכסיסי הפקה.  

 

         
ראוי לציין, שהפירוק החוזר ונשנה של האשליה הבימתית אינו מערער את אמונתו של דון קיחוטה. כך, כשעולה לבמה נמרוד ברגמן בחליפה מודרנית ועיני סאנצ'ו נפערות לרווחה בתדהמה, קיחוטה מפטיר בשוויון נפש, שזהו כנראה דוכס. אנחנו צוחקים, אולם כעבור דקה מתברר ש"באמת" ברגמן מגלם את דמות "הדוכס". נצחון קטן לקיחוטה: המציאות (הבדיונית) התאימה את עצמה להזיותיו. כך, על במה שמנכיחה את האמצעים התיאטרוניים (ורוויה ברפרורים פנימיים להמלט, לגודו, אפילו לסינטרה), משוטטת דמות שמתפקדת בעצמה כתיאטרון עצמאי.

 

          טענתו הפילוסופית של קיחוטה, לפי התכנייה, היא ש"העולם אינו כפי שהוא נראה, אלא כפי שהיינו רוצים לראותו". זה נכון, בעיניו.
אולם מה קורה כשרצונו של קיחוטה מתנגש עם רצונות הזולת? כאן אנו חוזרים אל שאלת המעתק המדיומאלי. בהצגה, בניגוד לספר, לא רצון הדמות קובע. גם לא השחקן, הבמאי ואף לא הצופה. רק הרצון הקולקטיבי של הקהל קובע כיצד ייראה העולם הבדיוני. והקהל הספציפי עליו נמניתי כבר ויתר על אבירים, כבר איבד עניין בשאלה האונתולוגית על דולסיניאה. למרות משחקו החם של שמואלוב וחינניותו של כץ, את שאגת הצחוק הרועמת ביותר של הערב הפיקה קרחת אחת בוהקת, שפגע בה פנס מדוייק ואכזרי. אז אולי היה זה רק הערב הספציפי, או שגעון "האח הגדול", או אולי אולמרט/ ליבני/ אובאמה. "המלחמות עכשיו זה על חשמל" (יהונתן גפן). מקסימום על קופות גמל, לא על דולסיניאות. והקהל, שדווקא מחבב את דון קיחוטה, נטפל אל כל פער מגוחך בין הפנטזיה האבירית לבין המימוש הבימתי וראה בו את מה שרצה לראות.    

 

          מעניין להזכיר, שגם נתן (ביסטריצקי) אגמון, שתרגם את שני כרכי הרומן ב-1958, כתב עיבוד משלו ל"דון קיחוטה". איש השומר הצעיר, אגמון ראה בקיחוטה חולם אידיאליסט שעל גבול המשיח. סאנצ'ו שלו, בדומה לזה של עברון, נסחף אחרי קיחוטה מתוך ציפיה שדולסיניאה " תבוא בצלמה ממש… באחרית הימים " (עמ' 1415). השאלה שהדור של אגמון שואל על מהימנותו של דון קיחוטה (שהציניקנים מכנים אותו "דון כחד מן למנצ'ה", עמ' 1305) היא עניין בוער ודחוף הרבה יותר מאשר המשחק הנינוח של עברון והניג בפילוסופיה אמנותית. אם קיחוטה של אגמון הוא אובאמה, קיחוטה של עברון והניג הוא בובליל.    

עודכן לאחרונה ב שני, 09 פברואר 2009 07:37
 
אתר חדש

אתר תיאטרלי יוצא לדרך. תיאטרלי מחפש כתבים וכתבות בתחום התיאטרון הקולנוע והטלויזיה.

האתר פתוח לכולם - זהו מאגר מידע שיתופי בו כל משתמש משמש ככתב ומבקר של אומנות הבמה והמסך.

יש להרשם כחבר. לאחר מכן, ניתן יהיה לכתוב באתר.

צוות תיאטרלי מאחל לכם הנאה והצלחה.

תיאטרלי סוגר בשבילכם דילים. ליחצו לפירוט צילומי בוק שחקנים.