22 פצעים בגופ(ת) התיאטרון הישראלי שהדור הצעיר צריך לרפא 

כל האמור להלן הנו בגדר סאטירה בלבד.

אין לייחס לנאמר בו משמעויות העלולות לסגור בפניי דלתות. 

אסוציאטיביאין לי מה לכתוב אין לי מה לכתוב אין לי מה לכתוב אני כותב שאין לי מה לכתוב והמקשים משמיעים מן תקתוק עדין טפטוף גשם שנשמע דרך הקיר אולי כמו שאסירים שומעים גשם זה מתקשר לעסקת השבויים אפשר לבקש ממנחה טוק-שואו לכתוב על זה מחזה לתיאטרון הקאמרי אין לי מה לכתוב ונקרא לו פרספונה גם היא שבויה בארץ זרה שחוזרת ונדמה שאביב אך ברגע אחד אמא מגלה שפרספונה בעצם שבה אל השאול טוב בערך תראו איך זרחה ההשראה בלי מאמץ באפיפניה אמנותית הוי כמה רומנטי באמת אמרו לי פעם תכתוב מה שיוצא כך תכה בך המוזה אל תשים לב למבנה צורה מסורת חידוש זו פלצנות אקדמאית פשוט לכתוב בלי לחשוב ואני הרי מומחה בזה  

בלי התנועות E, I, O, Uהבמה בַּממלכה כנען פחדה: עמל על שפה חדשה לַבמה? חבל על המאמץ, הקהל סכל. פעם אחר פעם ההצגה כאן דמתה לַהצגה שם, עד זרא. צרה. אבל השפה – כר רחב, קרקע רבת-יָרָק! סלסלת השפה מַלאה עד שפתה! פן חדש כאן, פן חדש שם, רב המצע לַהמצאה – רק שלח היד, גע! קח!הידעת? הצייד החכם התר אחר השפה, ראה: יער המבע נעשה עב וַרב. השתקן נעשה דברן. מה דעתך, הבמה חרשה אדמת השפה עד נתנה האדמה כלל מתנתה?קדחת! הזיית שווא.היהב פג.   

ג'יברישפִּיפִּי צִימֵס, תִּשְתַּזְנִי, מַקְלוּפַה צְחֵרַה! מַח הזמן לגַלְרָבִּים גוֹפְנִים וחַשְדַנְשִים! עוֹנֶטֶת את הסִיטְצֵ'ר עם הגְּרָחְנִינִים העוֹצְפֵרִים וזוֹרֶשֶת כל פָּחִיץ בפני הלוֹקְסִידוֹן הגַּלְרָבִּי, זה ממש טַרְצִיף. צריך גם לדעת לְגַבְלֵק, לִפְסוֹר אָדִידִה, לא להיות קִלְזֶמֶת עֵרשָצִית שמְחַסֶסֶת את התָּקְרַלְבּוּטָה. תחי הגּוֹפְנִילִיוּת, הידד לטוּשְפִּישְית!   

דיאלוגהאישה: מציעה שנדבר.השיפוצניק: מוסכם.האישה: מתנדבת להתחיל.השיפוצניק: לא תופרעי.האישה: אני מודה לך. [מדליקה סיגריה] מתחילה לספר: אבא היה נהג בוורשה, אמר שהייתי תאונה. זה היה סוד. רציתי לברוח ממנו ולכן עליתי לארץ. [לוקחת שכטה] במלחמת ששת הימים הייתי זונה בדרום, אבל על פי הוראה מהמאדאם נמלטתי מכל הלקוחות רגע אחרי שהתחלתי לחשוף את הגוף. סטריפטיז זמני, זה היה אז שם המשחק. [לוקחת שכטה] אחרי מלחמת ששת הימים שקעתי בבוץ ולא חשבתי שאצא לעולם [לוקחת שכטה].השיפוצניק: [שותה תה] אני נזכר בתיאוריית ההתקשרות של ג'ון איינסוורת'. אם היא תפורט אולי תובן לך המשמעות של מעשייך: הצטמחה בך תשוקה לברוח מאבא בתור ילדה, וכל חייך הבוגרים כזונה נמשכה הבריחה מגברים.האישה: אה. אני רוצה לספר לך עוד סוד מפעם [מדליקה סיגריה].  

הערת שוליים¹הערות:¹ בתיאטרון הפרינג'¹ יש דווקא כמה יוצרים מפתיעים ומשמחים² החורגים מההכללות בטור זה. הערות:¹ השם מקושר לתיאטרון אלטרנטיבי או תיאטרון שוליים.² מפאת חוסר נוכחותו של הכותב בהצגות פרינג' בעת האחרונה,^1,2 לא יצוינו שמות יוצרים לדוגמא.  הערות¹ "העת האחרונה" הוא צירוף יחסי וגמיש.² מתי ראיתם לאחרונה הצגת פרינג'? מתי שלחתם את הוריכם להצגת פרינג'?¹ מתי חבריכם שאינם מתחום התיאטרון ראו הצגת פרינג'?² הערות¹ "עקר בית" זה לא פרינג'.² יכול להיות שאנחנו הסיבה לבעיה.¹ הערות:¹ תשאלו אנשים ברחוב מה זה "היי יפה", שלא לדבר על "קרוב" או "נוצר".  

וירוסבכל פעם שאני מנסה להקליד את האות השמינית, כלומר עדנהמזיא, מופיע על המסך, מסיבה הנותרת נשגבת מבינתי, שם של מענתגובזאי, ממבקרהמדינהזה או ששמואלוילוז'ניקן. כמה אמנוןלוישוד. שערו בנפשכם מה מרה הייתה הפתעתי כשניסיתי לכתוב על "נפוליון יהודהלויי או מת!" של אלוני, שמתחנן להיות מוצג; או כמה נתעצבתי למצוא שעל אף תאוותי לראות קצת יותר מולייר, לורקה או אייסכילוס – במקום  "הרופא בעל כורשלמהבראבאו", "נטעגרטיתונת הדמים" ו"נוטות הגפןבלאדיסד" מצאתי על המסך רק קטסטרופה, ולא של בקט. כנראה צריך להציג יותר דרמה ישראלית אויאלוהיםדשה, כי יותר מדי קלאסיקה ברפרטואר זה באמת אמירפייגוטמן'.   

זיכרון ילדותהייתי קטן... דיברתי הרבה... אבא... רצה שקט, אז תום לקח אותי לתיאטרון של ילדים... היו שם צבע ואור... ומוסיקה... מוסיקה!... וניחוח של קסם, נראה לי. תום ואני צפינו, אני תמיד בשקיקה... יכול להיות... גם הוא. ישבתי בדממה... לא הייתי פטפטן... זה היה, בסך הכל – של ילדים, אבל הספיק!... באותה העת. קרה שגדלתי, אבל המשכנו ללכת... תיאטרון של אנשים... גם שם היה תום. יום אחד הוא הפסיק... אני באתי והוא – לא...! בגלל שדיברתי יותר מדי... או שגדלתי... אולי... או שהתיאטרון הזדקן... מאז... כשאני בא לתיאטרון – תום כבר אין שם...  

חריזה ומשקללִבְשוּ חג, כי אביב מחֲזות-הזמר שוב הֵהֵל!אִמרוּ שִיר, בבמות שוב מקטרים להם כְּאַז!אמנם גם מקטר אני, אך כלל לא אצטהל:ממה שלְפָנים נראה מתוק – יצא העַז. "ניסן נתיב" הציעו זונדהיים – כּך! מלאוּ גבורה!אך לא לימדום כיצד בתיאטרון שומה לשיר.ב"בית-צבי", לִמגינת לבי, זו גם צרה צרורה:נכון, יש רוב זמירים, אך אין שחקן אחד כשיר.אומַר זאת במדויק לבל אחטא, לבל אפריז;אחרי ככלות הכל קִצְפִּי שום רז אינו חושף:ברי כי דרמה אַין בבדיחה ששמה הוא "גריז"!היש חזיון מביך יותר? אכן, ישנו "יוסף".      

טוקבקים

1.       חתיכת שמאלני כפוי טובה פלוץ אליטיסט (לת)הראשון, ראשון לציון (19.7.08)

2.       למה בכעס? דווקא עושים עבודה נהדרת. ראיתם "הלהקה"? (לת)דליה שאכפת לה, רעננה (19.7.08)

3.       ל-2 את צודקת גם ככה התיאטרון בקשיים למה לדרוש יותר וסתם להגביה ציפיות (לת)חיים פסיק, חולון (19.7.08)

4.       יש גם איכות, הנה מעלים את "עלמה ורות" של לוין (לת)אחד שמבין, רמת-השרון (19.7.08)

5.       גם אני עם 2 צריך להסתפק במה שיש ולא להתלונן (לת)ג'ינג'י חתיך, ת"א (19.7.08)

6.       א*ך yופר שכט7 לא 2תיxטר!ן הוא wחקן 100מם!!!!!!1 (לת)שלי החמישית, הרצליה (פיתוח) (19.7.08)

7.       במקום להחליט בשבילם ולהכתיב תן להם לבד הם יודעים איך עושים תיאטרון (לת)אוהב במה אמיתי, תיאטרלנד (19.7.08)

8.       "המפיקים" ב"קאמרי" – עדיין רץ! (לת)נעם סמל, ת"א (19.7.08)  

ידיעון שנת הלימודים תשע"בבמגמה להשפיע על תרבות חקר התיאטרון, מציע המסלול לתיאטרון עיוני בחוג לספרות תכנית לימודים חדשה, שנועדה לפתח חוקרים עצמאיים. הלימודים כוללים שפע קורסים עיוניים המקנים ידע תיאורטי, וכן מגוון קורסים תיאורטיים המקנים ידע עיוני. בתחום המעשי, מוצעת התנסות יצירתית בכתיבת מאמרים, כמו גם התנסות מקצועית בביצוע הרצאות מן הקורפוס הקלאסי והמודרני בכנסים בינלאומיים, לשם פיתוח יכולות מבע אישיות. בוגרי המגמה יוכלו להשתלב באקדמיה בהתאם להיצע התקנים. * בכל שבוע תוצג בספרייה הסרטה של הצגה.      

כֶּפֶלָשוֹן: כתיב שונה, הגייה זהה 

1.   

לְאַן? שְעַת תֵּה!  

הַתְרָעוֹת? אֵין דָּבָר, לְבַד מִלֵּא.                                       

שוֹנָה, מַה?                                                                    

כְּפוּ לַעַז או שֵד,                                                            

וּבְשָאוֹל אֶצֶל צִי בּוּר, רְעַד!                                             

עוֹד אוֹת – ואַאֲחר את המָגַּע – – –                                  

עַתה דָעַךְ...!                                                                 

הוֹרֵיהם עָמְדוּ שָנִים.                                                        

2.

לְאַנְשֵי התֵּיאַטְראוֹת אֵין דָּבָר,לְבַד מִלְשוֹנָם הכְּפוּלה:הַזּוֹ,שְדוּבְשָהּ עוֹלֵץ אל צִיבּוּר הדּוֹדוֹתוְהאֲחֶרֶת,המָּגָּעַת עד אֲחוֹרֵיהֵםהַמְּדוּשָנִים.  

ליפוגרמה: ללא האות שבין ו' לבין ח'ובכן – עניין של מה בכך, ליצור ללא שימוש באות ההיא. בסך-הכל כרוכה בכך פרידה משלוש האחיות החולמות את מוסקבה, ששֵּם בֵּיתָן לא יחמיץ עוד בשפתינו; אם דרוש שגילדנשטרן יחדל להיות אחד-מִצֶּמֶד – הרי ממילא שותפו יָתֶּר בעלילה; וכן עדיף, שנוותר מתוך הכרח על קלישאת "כל העולם במה", וישקוט אַרְדֶּן מעט; גם מנוחה תבוא להֶדְוִיג ולגְרֵגֵרס – אולי סוף סוף יֵצאו לָפוּש, יראו חִנָּם של פיוֹרְדִים; אף לא נפסיד אם בחלקם של מיכאל וקונסטנטין לא תִּפּוֹל במה (הן לוין הרבה מוצג); ואת כותבם של "השחורים" ו"המשרתות" אין איש מבין, וטוב שנסלקו. נמצאנו למדים, שאין כל סירוס בהיותנו נטולי-אות: למעשה, מיטיבה המדינה עִמָנוּ כשלא שָֹמִים עלינו את האות השביעית.      

מצא את ההבדליםלרגל חופשת הקיץ יצאו אמא אודליה ואבא בני לטיול בחוף-הים, בחברת הדוד הטוב רם. בעודם בונים בחדווה ובגיל ארמון בחול, ומתעלמים להנאתם מן החשיבות והחד-פעמיות-כמעט של מעשיהם, הבחינו פתע – אבוי! – כי תיאטרון, התינוק המתקתק עליו הופקדו כשמרטפים, אבד.אנא, ילדים, צבעו את הציור בגוונים עליזים ורק את הנעלם השאירו בלבן. את התשובות שלחו למערכת "הבימה", ת.ד. 222, תל-אביב, 61001.  

נביא-זעם ניהיליסטאנשים לא מבינים שיט בדרמה, כל קוקסינל ששיחק פעם עץ במתנ"ס ברמלה נהיה לי במאי! מה שמציג היום זה זבל ואפילו אנ'לא צריך לנמק, זה פאקינג ברור! שֶקֶל אנ'לא משלם לחבורת אימפוטנטים שקוראים לעצמם עאלק "הצגה"! והכי זין?! שכולם יודעים שחרא ואפ'חד לא מזיז ת'תחת שלו! מתי שמישהו יחליט שיש לו שני ביצים, יקח ת'עניינים בידיים'שלו, יפסיק רק לדבר, יתעורר ויצא לרחובות למהפכה – אז אני יבוא לתיאטרון, עד אז אני יוֹשֵן במזגן!  

סימני פיסוקמדוע, פסיק אם יורשה לי, פסיק מרבים שחקני-מקף קטן-תיאטרון להסביר את פעולות הדמות (פתח סוגריים או לדגמן את מצבה סגור סוגריים) סימן שאלה? הרי הכל טמון בטקסט מקף גדול – יש רק לדעת כיצד לפענח את סימניו נכונה – מקף גדול ואין כל צורך, פסיק לטעמי, פסיק ביתר-מקף קטן-הדגשה סימן קריאה! חבל נקודותיים מקף קטן פתח סוגריים :-(   

ערבוב אותיות (אנאגרם: אותן אותיות בכל שורה)ויֻבְהַר – העִקר שלא תגידו "הכִּחֲשוּ לנו?!": מהשנהוג לעשות – וכה מבריק! – הוא להחדירהעתקה של השלאגר הנוכחי מברודווי.  

פלינדרוםאַל רַחֵם לְאֵלֶּה! רוּחַ אַתְרוּ! סֶמֶל רוֹעַ-טִבָם – נִווּן: מָבַּט עִוֵּר, לַמָסוֹרֶת (אַחוֹרָה) – לֹא, לַמָחָר – לֹא.  

ציטוט"אולי תבחרו לבגרות קטעים מתוך סרטים? מחזות זה כל כך משעמם."מורה לתיאטרון,לתלמידי כיתה י"א במגמת תיאטרון שנחשבה פעם מהטובות במרכז  

קיום ויחידותהגדרה: תהי  סדרת הדמויות של שחקן. נאמר ש-t הוא גבול הסדרה, אם לכל קטן כרצוננו קיים , כך שלכל  מתקיים: . במקרה זה נסמן: .כלומר: עד יש מספר אינדקסים סופי, ולכן נוכל לבחור סביבה – קטנה כרצוננו – ועדיין כמעט כל הדמויות תהיינה בתוך סביבה זו של t (דהיינו, קרובות מאוד לטייפקאסט). משפט המנעד המינימלי: יהי שחקן בתיאטרון הרפטוארי ותהי  סדרת דמויותיו; אזי קיים t שהוא גבול הסדרה, ו-t זה הוא יחיד. ניסוח פורמלי: , באשר . הוכחה: יהי  שחקן: . כיוון שהתיאטרון הרפרטוארי הוא מרחב מֵת-רִי (metric), וקבוצת השחקנים היא קבוצה קומפקטית (היינו, סגורה וחסומה) –  אזי לפי משפט בולצאנו-ויירשטראס, לסדרה  יש תת-סדרה מתכנסת. בנוסף, כיוון שמחיית השחקן בארץ כרוכה ברוב מכאוב וקושי, הרי סדרת הדמויות של  היא סדרת קושי (Cauchy). כיוון שיש לה תת-סדרה מתכנסת הריהי עצמה מתכנסת. במלים אחרות, הגבול t קיים.            נניח בשלילה שהגבול t אינו יחיד, אזי קיים גבול נוסף: . נסמן את המרחק |t*-t| ב- . כעת, t גבול ולכן קיים  כך שלכל  מתקיים: . גם t* גבול ולכן קיים  כך שלכל  מתקיים: . נבחר  ונקבל על פי אי שוויון המשולש:כלומר  ולכן  t* = t. מש"ל (מכאן נובע, אגב, ).  

שגיעות קתיבהִפְחוּ בָּם וְעִפְכוּ בָּם, וּכְחוֹל שֶׁתַּרְבּוּ לעֲסוֹת קֵן, תִּתחַבֵרנַע בִּמְלוֹ אִצְבּוֹן חוּמְרַטָן קוֹל התָּעוּיוֹט בְּחִטְבֵיהם. וְרַבּוּ עַשִּיבּוּשִים, אַד דוֹמה קִיא מאוֹלָם לוֹ לָמְדוּ עֵט מְלֶחֶת-קְטִיבָתָם, וטַוֵוי-מְשָׁדָהּ – רזים זרים לָאֵם. טַחַת עֵתָם נִחְטָב הטֵאַתְרוֹן לִיוֹת מַרְקוֹלֶת של עוֹפְנָע, וְאֵם – בִּמְקוֹם לְאַרְבִּיטְס טוֹרָה ולְאַשִׁיב סורר נוֹשַה לְסוּרוֹ – מַפְתִּירִים עַמְלָצוֹת אַל מִמְקָר בְּדוּחַנִים של שוּק. מה בֶּצַה בְּקֶלֶב-שמירַע שעֵינו נוֹשֵח ועַף עֵינו נוֹבֵאַךְ – וְהמָמְלחָה פְּרוּטְסָה? הָכֵן, חוֹסְפִים מִשְגֵּי-קְטָבָם, עֵין אֵם מְבַכְּרֵי-טֵאַתְרוֹן.               

תרשים זרימהבפעם הבאה נתחיל לשוחח על דברים לעומקם. גם על אוּלִיפּוֹ.