השקט והשלווה

השקט והשלווה

ופנימה .. ועכשיו החוצה. פנימה .. ועכשיו החוצה. כן, לנשום פנימה, ולנשוף החוצה. להכניס כמה שיותר ולהוציא כמה שיותר, לא להפסיק, לא להפסיק להיות מודע למצב התודעתי הזו שכן עכשיו אתם חיים את התודעה, את ההוויה הלוא היא המציאות. ככל שמכניסים יותר אוויר פנימה כך נכנס יותר חמצן לראש ובכך מעיר אתכם ומעורר אתכם למציאות הקיימת, ברגע שתחדלו מכך ותחזרו לנשימה הרגילה – תהיה מעין הרגשה כאילו התעוררתם עכשיו לבוקר חדש. וכשתעשו כן, אחרי שתתרגלו חמש דקות של תרגול נשימות פנימה והחוצה, אני רוצה שתמשיכו לעצום את העיניים ותחזרו אל הנשימות הרגילות שלכם, הרגועות, חסרות הדאגה, לחזור אל השקט שפה בחדר ואל השלווה. כעת אני רוצה שתמשיכו להאזין לנשימות שלכם, במצב הרגיל, תקשיבו להם, איך הם נכנסות ואיך הם יוצאות, גם אם אין ממש רעש, תאזינו לנשימות. בזמן הזה אתם למעשה מנקים את הראש שלכם מההוויה, מהתודעה, מהמציאות היומיומית, מכאן ועכשיו. נכנסים למצב טראנס דנטאלי – אתם פה אבל לא פה. כלומר בפיזיות שלכם אתם פה, בנפש אתם בתת מודע. חלקכם עדיין נמצא במודע, עדיין לא נכנסתם למצב תת מודע מלא. לפחות לא בשיעורים הראשונים. אם תהיו מספיק פתוחים לקבל את המצב. וכעת תחשבו על כלום, על מסך שחור, על ריק, ותנשמו. תחזיקו את המחשבה הזאת כמה דקות. וכעת כל אחד עם עצמו, על כל אסיצואציה שעולה לו לראש, אבל רק אחת, לא יותר מכך, תנסו להישאר ולהיתקע רק על אותה מחשבה אחת, וכעת תרחיבו את המחשבה עליה, תמצו אותה, תפתחו את האופקים שלכם ותנסו לראות מעבר לה, תלכו עם המחשבה הזאת עד קצה האופק, עד האינסוף, תמצו איתה כל דין, וכעת תעזבו אותה, תשחררו. ולנשום. עכשיו שקט, מסך שחור, כלום. תחזיקו כמה דקות כך. וכעת תנסו להרחיב את האופקים שלכם שוב פעם, ותיקחו מחשבה אחת שמאוד מציקה לכם בחיים. ושוב פעם תמצו אותה, תהרהרו בה, תערערו בה שוב, תחשוב עליה שוב, ותמצו איתה כל מחשבה שהיא. ועכשיו תעזבו, תשחררו, תתנתקו, תנו לשקט לשלוט בכם שוב. י ידוע שדברים אומנותיים מרגעים ונותנים שלווה לאדם.על פי מחקר שנעשה בפינלנד, היה ניתן לראות שאנשים שמשלווים אמנות בחייהם רגועים יותר, כמו לדוגמא קייט ילדה עם בעיות קשב וריכוז מספרת ,שמאז שהיא החלה להשתתף במפגשי ערבי גיבוש לעובדים היא הרבה יותר רגועה מבעבר.